שני חלקי פלסטיק באים במגע ומשפשפים זה בזה תחת לחץ, משרעת ותדירות מסוימים. חום נוצר על ידי חיכוך, הגורם לחומר להימס בממשק הריתוך. תחת לחץ, הפלסטיק המותך זורם החוצה מאזור הריתוך ויוצר גלישה. לאחר הפסקת הרטט, שכבת הפלסטיק המותכת מתמצקת, ויוצרת מפרק חזק.
ניתן לחלק את תהליך ריתוך החיכוך ברטט לארבעה שלבים נפרדים: שלב החיכוך המוצק, שלב המעבר לשלב נוזלי-, שלב הזרימה הקבועה- ושלב הקירור.
בשלב החיכוך המוצק, חום נוצר על ידי החיכוך בין המשטחים של שני החלקים. שכבת פני השטח של החומר מחוממת לנקודת ההתכה שלה. קצב יצירת החום תלוי בתכונות החיכוך של החומר ובפרמטרי הריתוך (תדירות, משרעת ולחץ).
בשלב המעבר של-שלב נוזלי, שיטת החימום משתנה מחימום חיכוך פני השטח לחימום מתח גזירה בין שכבות במצב מותך. בשלב זה, עובי השכבה המותכת עולה ברציפות. עם זאת, ככל שעומק השכבה המותכת עולה, כושר החימום פוחת בהדרגה.
בשלב זרימת ההיתוך-יציב, קצב ההיתוך שווה לקצב הזרימה החוצה (מצב יציב). ברגע שמגיעים לשלב זה, עובי השכבה המותכת הופך קבוע. הרטט נפסק ברגע שמגיעים לעומק הריתוך שנקבע.
קצב הזרימה הוא הגבוה ביותר במרכז והנמוך ביותר בקצוות. קצב הזרימה מציג התפלגות פרבולית על פני העובי.
לאחר הפסקת הרטט, ההמסה מתקררת ומתחילה להתמצק, ונכנסת לשלב הקירור. הריתוך מתמצק בלחץ סטטי, ומחבר את החלקים לצמיתות.
כדי להבטיח חימום אחיד בכל אזור הריתוך ובכך ביצועי ריתוך עקביים, חיוני שהחלקים העליונים והתחתונים ישמרו על מגע מלא באזור הריתוך לאורך תהליך הריתוך. ניתן להשיג מגע מספיק באמצעות דיוק ממדי חלק משופר, אופטימיזציה מבנית ועיצוב מתקן.
